לתמוך, לאהוב, להקשיב

"כאן הבנתי שבגרות זה דבר חשוב וזה כרטיס הכניסה שלי בעתיד, אז החלטתי לעשות בגרות וסיימתי חלק מהלימודים בהצטיינות." ביילו.

"אבי הוא כמו אבא שלי…. כשאני בוכה ואני צריכה חיבוק אני הולכת לאבי." גאיה.

"כשבאתי לכאן לא חלמתי שאני אעשה בגרות, עכשיו אני רואה איך אני משתפרת בציונים שלי." אליסה.

"ליאת המורה מתקשרת אלינו הביתה להגיד דברים טובים ואז כיף להיות בבית." רחלי.

"היום אני מצליחה בלימודים וההתנהגות שלי למופת." קארין.

5 תלמידי בית ספר דנמרק, משתפים את אנשי סגל אוניברסיטת תל אביב בחוויות שלהם מבית הספר.
ביילו: "בהתחלה כשהייתי בכיתה ז', חשבתי לעבור לדנמרק, אבל אמרו לי שבית ספר דנמרק הוא 'ככה וככה' ואמרו לי: 'מה אתה רוצה להיות עבריין או תלמיד?' ועוד דברים כאלו. אז הלכתי לבית ספר אחר. למדתי שם עד כיתה י', ובאיזה שהוא שלב הרגשתי שאין תמיכה בבית הספר ואין אהבה אליי והרגשתי שזה חסר לי מאוד. אז התקשרתי לאבי מלכה ואמרתי לו שאני רוצה לעבור לבית ספר דנמרק.

"ידעתי שיש את הסטיגמה על בית ספר דנמרק – שהוא לא טוב ושהחינוך בו נמוך, אבל אמרתי לעצמי שכבר אין לי מה להפסיד. בבית ספר הקודם לא עשיתי שום דבר או שישנתי בשיעור או שהסתובבתי במסדרון. כשהגעתי לדנמרק, פתאום הבנתי שכול מה שאמרו לי שונה לחלוטין. כאן ישר קבלו אותי וזה משהו שלא קרה לי בבית הספר הקודם. בתור ילד שהלימודים שלו לא הכי טובים שיש, ושהוא לא משקיע הכי שהוא יכול – כאן קבלו אותי ישר באהבה ובתמיכה. כאן הבנתי שבגרות זה דבר חשוב וזה כרטיס הכניסה שלי בעתיד, אז החלטתי לעשות בגרות וסיימתי חלק מהלימודים בהצטיינות. הצלחתי גם בעזרתי וגם בעזרת המורים."

"המורה שלי היא המורה הכי טובה שהייתה לי. אני לא מרגיש כמו תלמיד שיש לו מורה אלא כמו תלמיד שיש לו מורה שהוא גם חבר. הכול פתוח כאן, אני יכול לדבר עם אבי או עם דורית או עם כל מורה אחר על כל מה שמפריע לי. זה מה שכיף פה וגם האווירה ממש טובה".



גאיה: "החלטתי לעבור לבית ספר דנמרק אחרי שאבא שלי נפטר בפיגוע. דורית לימדה את אחותי ואחותי סיפרה לי כמה טוב פה. החלטתי להגיע לכאן למרות הסטיגמות שיש על בית הספר. למשל, אמרו לי שכול התלמידים כאן ארסים וכשהגעתי לכאן ראיתי שזה לא נכון ושמושלם כאן משום שיש אהבה שאין דברים כאלו. המורה שלי ואני ממש חברות טובות ואני יודעת שאני יכולה לספר לה הכול, להיות הכי פתוחה איתה. גם אבי הוא כמו אבא שלי, כל מה שאני צריכה אני מבקשת ממנו. כשאני בוכה ואני צריכה חיבוק אני הולכת לאבי. זה בית ספר שאין דברים כאלו כל מה שאני צריכה אני מקבלת כאן. לדוגמה, לא רציתי ללכת למגמת פסיכולוגיה אבל שכנעו אותי ועכשיו אני מרוצה מאוד. נסעתי עם המשלחת לפולין וזה היה מרגש מאוד. פעם אחת לא היה מספיק אוכל אז דורית הלכה והביאה לנו אוכל לחדר. דורית היא המנהלת הכי טובה שיש לי ולפעמים אני סתם הולכת וחופרת לה. אני אוהבת את בית הספר הזה ואני שמחה מאוד שתהייה לי בגרות מלאה."



אליסה: "לפני שהגעתי לכאן, הייתי בשלושה בתי ספר, כי לא אהבתי שום בית ספר ואז הגעתי לבית הספר הזה. שמעתי סיפורים ופחדתי לעבור לכאן, אבל היום אני אוהבת מאוד את בית הספר. המחנכת שלי היא כמו אימא בשבילי ואני מרגישה שהמורים ממש נלחמים עבורנו התלמידים. כשבאתי לכאן לא חלמתי שאני אעשה בגרות, עכשיו אני רואה איך אני משתפרת בציונים שלי. אני שמחה שהגעתי לכאן בכיתה י' ואני אוהבת מאוד להיות כאן".



רחלי: "הגעתי לכאן רק השנה. בבית ספר הקודם לא היו לי ציונים טובים, לא הצלחתי גם מבחינת לימודים וגם מבחינה חברתית. היום אני מצליחה בלימודים וההתנהגות שלי למופת. סוף סוף ההורים גאים בי שיש לי ציונים טובים ושאני מצליחה. ליאת המורה מתקשרת אלינו הביתה להגיד דברים טובים ואז כיף להיות בבית. החלום שלי הוא ללמוד באוניברסיטה."

קארין: "ההורים שלי לא רצו שאגיע לפה אבל אני התעקשתי, כי בבית הספר הקודם לא הרגשתי שיש את התמיכה שאני צריכה. באותה שנייה שבאתי לדנמרק, התלמידים ישר התחברו אליי וקיבלו אותי. גם מבחינה לימודית אני פורחת. למשל, במדעים ובביולוגיה, שבחיים לא למדתי את המקצועות האלו, כבר במבחן הראשון קבלתי 80… בחיים לא קבלתי את הציונים האלו הייתי בשוק מעצמי. לאחר מכן הייתי תלמידה מצטיינת, הכול בזכות בית הספר הזה. ההורים שלי מאוהבים בבית הספר הזה. הם לא האמינו שכול הדברים הטובים האלו יקרו לי דווקא כאן. הם מאושרים ושמחים לפעמים יותר ממני".

שתפו את הפוסט

פוסטים נוספים

דילוג לתוכן