מקרה בוחן העצמת אמהות

"אנו רוצות לדבר על הכול ולתמוך אחת בשנייה"
מקרה בוחן
הקמת קבוצה תומכת של אימהות "חד הוריות"
בי"ס עבד אלרחמן אלחג' בחיפה

בבית ספר עבד אלרחמן אלחג' בחיפה – בית ספר יסודי כיתות א'-ח' - הוקמה קבוצת תמיכה של 12 אימהות שנאלצות מסיבות כאלו ואחרות להתמודד לבדן עם גידול ילדיהן.

המטרה - ליצור מקום שבו האימהות יוכלו לדבר בפתיחות על הקשיים עמן הן מתמודדות ואף לקבל תמיכה משאר חברות הקבוצה.

רקע:

לאחר ביצוע המיפוי של עמותת תובנות בחינוך התברר כי:
1. 49 מהאימהות שילדיהן לומדים בבית הספר מוגדרות כאימהות חד הוריות.
2. לפחות עוד 70 אימהות מוגדרות כנשואות אך הבעלים שלהן נמצאים רוב הזמן מאחורי הסורגים או שהם מכורים לסמים.
3. במקרים רבים הגבר שחי עם המשפחה מתעלל בחברי המשפחה הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית.
4. הנשים התחתנו בגיל הנעורים והן חסרות בשלות נפשית להתמודד עם האימהות.
5. הנישואים בגיל צעיר מנעו מהנשים לממש את הפוטנציאל הלימודי ובלמו את התקדמותן המקצועית.
6. הנשים שהיו תלויות בגבר במשך הרבה שנים לא יכלו לצמוח מבחינה כלכלית, ועכשיו הן מתקשות לתמרן בין הקושי היומיומי של גידול ילדים לבד, לבין הצורך לפרנס את המשפחה.
7. החברה הערבית מאמינה שהאדרת כבודו של הגבר תלויה בשמירת צניעותן, תומתן, צייתנותן ומוסריותן של הנשים הקרובות אל הבעל, ומעדיפה לעתים שבנותיה תשארנה עם בעל מתעלל ומכור על פני שתתגרש ותגרום בושה למשפחה.
8. במשפחה המסורתית חשובות ההרמוניה והאינטגרציה הפנים משפחתיות, מראית פניה של המשפחה עדיפה על פני מימוש צורכי הפרט ומשאלותיו האישיות, לכן נשים רבות מעדיפות להישאר נשואות מתוך פחד לאבד את התמיכה המשפחתית ומתוך פחד לחיות בצל של ההגדרה "גרושה" בסביבה עוינת.
נשים אלו מהוות כשליש מההורים שבית הספר מעוניין לראות אותם
כשותפים מלאים בתהליך הלימודי.

מטרת הקבוצה:

יצירת שיח שיתבסס על הזדהות של חברות הקבוצה עם "מכנה משותף" שדרכו מבוצעת עבודה מעמיקה של עיבוד תחושות כואבות.

תפקיד מנחת הקבוצה:

* לנסות להרחיק ולהחצין את הבעיה מהסיפור האישי של כל אימא ואימא אל המשותף ביניהן.
* להיות "הקול הביקורתי" שמייצג את המתבונן החיצוני ובוחן את משמעות הדברים הנאמרים.

אופן הפעולה:

הקמת קבוצה של 12 נשים בטווח גילאים של 30-36 שנבחרו על ידי יועצת בית הספר.
הנשים השתתפו ב-10 מפגשים (בני שעתיים וחצי כל אחד).
המפגשים התקיימו בספריית בית הספר, בהנחייתה של מדריכת ההורים הודא אבו קיאס, על פי הגישה הנרטיבית, ובליווי יועצת בית הספר, סאמיה עמריה עפיפי.

התהליך:

במפגש הראשון האימהות התבקשו לבחור חיה מתוך מבחר של חיות מפלסטיק שהמנחה הביאה.

רוב הנשים בחרו באריה ודיברו על כך שהן צריכות להפגין כוח ולהיות חזקות כדי לשמור על הילדים שלהן מהסביבה העוינת כלפיהן.
אימא אחת בחרה בחתול וקשרה את סיפור חייה לתכונות החיה – בנעוריה היא הייתה שקטה וצייתנית עד שהיא הבינה שהיא צריכה להתחיל לשרוט בציפורניה כדי לשרוד.

אימא אחרת בחרה בגמל ותארה את הסבל שעברה בחיים ואת כובד המשקל המונח על גבה, כובד שהיא לא תוכל להסיר כל חייה משום שהוא כבר חלק מהגוף שלה.
היו נשים שבחרו את הסוס שדוהר ודוהר ואין לו שעה של נחת.

• בקבוצה בלט הצורך של האימהות לדבר על חייהן האישיים.
• כבר מהמפגש הראשון הנשים עיבדו את יחסיהן המשפחתיים והזוגיים ואת מקומן בחברה.
• הייתה התחלה של "תהליך ההתנגדות" המאפיין בדרך כלל קבוצה בתהליך מתקדם. אחת המשתתפות אמרה: "לדעתי לא דברנו על הילדות שלנו יש לי הרגשה שחלק לא רוצה לשתף". אמירה זו עוררה בקבוצה מהומה.
• בהדרגה החלו להישמע אמירות שביטאו את מה שסוכם שייקבע כמוטו של הקבוצה: "אנו רוצות לדבר על הכול ולתמוך אחת בשנייה".

סיכום:

האימהות מצאו מקום שבו הן יכולות לשתף תכנים אישיים.
נוצר חיבור מעמיק בין חברות הקבוצה.
האימהות הפכו ל"רשת תמיכה" אחת של השנייה אשר נתנה את הלגיטימציה להביע כעס ועצב בלי כל חשש להיחשף.
עבודת הקבוצה נתנה לאימהות הזדמנות לפתח ערוץ של דיאלוג והפנמה.
הסיפור הקבוצתי ועיבודו, פתח בפני הקבוצה דרכים חדשות להיחלץ ממצבים של תקיעות וחוסר מוצא.

במהלך המפגשים נפתחה על ידי אחת האימהות קבוצת וואטסאפ שכללה את האימהות המשתתפות, את היועצת ואת המנחה. קבוצת הוואטסאפ הפכה לפעילה מאוד עד היום.