"התפקיד שלי ושל המורים בבית הספר הוא לעזור לתלמידים להכיר את עצמם טוב יותר, בעיקר את נקודות החוזק שלהם שידעו שהם יכולים ומסוגלים ללמוד ולהצליח. באותה מידה התלמידים צריכים להבין שהצלחה בחיים היא תוצאה של כמה גורמים ואחד מהגורמים העיקריים הוא חוסן אישי. התלמידים שלנו יודעים שכדי להצליח לפעמים הם יצטרכו להיאבק יותר".

ראיון עם איתן בר לב מנהל בית ספר ז'קלין כהנוב מרשת ברנקו וייס. בית הספר הצטרף השנה למיזם עמותת תובנות בחינוך והוא אחד מעשרה בתי ספר הפועלים במודל עירוני בעיר בת-ים.

"אנשים שהולכים ללמוד חינוך, חושבים שמדובר בתחום צר אבל מי שנכנס לחינוך מבין שזה תחום ענק" אומר איתן בר לב בתחילת הריאיון עמו "אני מודה על הזכות שנפלה בחלקי להיות מורה ומחנך. אני יכול להגיד בכנות מלאה שנהניתי מכול מה שעשיתי עד עכשיו".

מכיוון שהתחלנו את הריאיון בשיחה על חינוך, אני רוצה לשאול אותך שאלה ממש גדולה - מהי הפילוסופיה החינוכית האישית שלך?

"אני חושב שחינוך הוא בעצם אחד מהכלים המשמעותיים ביותר ביצירת חברה בריאה, ערכית ושוויונית. חברה שמעניקה הזדמנות אמתית ושווה לאזרחיה. אני לא חושב שהחינוך כיום מספיק מצליח לעשות זאת, אבל לתפיסתי לכך הוא נועד".

וכיצד אתה רואה את תפקידך בבית הספר?

"התפקיד שלי ושל המורים בבית הספר הוא לעזור לתלמידים להכיר את עצמם טוב יותר, בעיקר את נקודות החוזק שלהם שידעו שהם יכולים ומסוגלים ללמוד ולהצליח. באותה מידה התלמידים צריכים להבין שהצלחה בחיים היא תוצאה של כמה גורמים ואחד מהגורמים העיקריים הוא חוסן אישי. התלמידים שלנו יודעים שכדי להצליח לפעמים הם יצטרכו להיאבק יותר. כלומר, גם אם הם נתקלים במהמורות ובבורות, הם צריכים להתגבר ולהמשיך הלאה.
"כל מי שמגיע לכאן יכול לסיים עם בגרות מלאה. מבחינתי זה מובן מאליו ואנחנו מקפידים להעביר את המסר הזה. אני חלק מצוות שרואה את המקום הזה כבית ספר להזדמנות נוספת גם אם זאת הזדמנות שנייה או שלישית. זה שלא הצליח לילדים בבתי ספר אחרים לא אומר כלום עליהם. אם אני והצוות נוכיח להם שהם יכולים - בסופו של דבר הם יצליחו".

התיכון הוא חלק מהרשת האתגרית של מכון ברנקו וייס שחרטה על דגלה את העזרה לתלמידים שנכשלו במקומות אחרים, או על פי בר לב: "לקחת חברֶה שלא הצליחו להתאקלם במקום אחד ולהוביל אותם למקומות של הצלחה". התיכון נקרא על שם הסופרת והמסאית ז'קלין כהנוב, שנולדה בקהיר. כבת לאריסטוקרטיה היהודית-מצרית התחנכה כהנוב בתוך בליל של דתות, לאומים ותרבויות. בשנת 1954 כהנוב עלתה לישראל ובערוב ימיה התגוררה בבת-ים.

"כשהקמנו את בית הספר חיפשנו שם הולם לחזון שלנו" מספר בר לב (שאף ביקש להצטלם ליד תמונתה של הסופרת). "רצינו לבחור בשם של אישה כי אין מספיק בתי ספר עם שמות של נשים. התחלנו לחפש שמות ובסופו של דבר בחרנו בז'קלין כהנוב שכתבה על החיבור בין מזרח ומערב כחיבור שמוליד דברים יפים ומיוחדים. אנחנו רואים את בית הספר כמוסד שיש לו אג'נדה חברתית ואנחנו רוצים שהאג'נדה הזו תהייה חלק מהכלים שהילדים שלנו מקבלים".

משמעת מבוססת על שילוב עדין בין חום ואהבה ובין שמירה על גבולות, כיצד בית הספר מצליח לשמור על האיזון הנכון?

"הבסיס של בית הספר הוא יצירת קשרים בין אישיים בין המחנכים והצוות החינוכי ובין הילדים. על הבסיס הזה כול השאר עומד. אם שואלים אותי מה הדגל האישי שלי הייתי אומר שהדגל הוא אהבה, אמון, וקשר טוב. שלושת הערכים האלו נמצאים בתוך מסגרת שכוללת עמידה בזמנים, הקפדה על תקנון בית הספר ושמירה על החוקים. כשאנשים שומעים את המילה חוק הם מיד רוצים לדעת מה העונש על הפרתו, אבל אנחנו חושבים שאומנם יש מחיר לפעולה מסוימת, אבל מה שחשוב הוא שהילדים יבינו מה עומד מאחורי התקנון והחוקים".

אלו תכניות מיוחדות קיימות בבית הספר?

יש את תכנית ה"מנטורים" שהיא חלק מהד.נ.א של בית הספר. במסגרת התכנית, התלמיד יכול לבחור תחום שמעניין אותו - הנושא יכול להיות כול דבר: סאונד, סייבר, הייטק, בישול, עבודה עם בעלי חיים וכדומה. אחרי שהילד בוחר את הנושא, אנחנו מוצאים חברה או עסק שמובילים בתחום הנבחר, ובמשך שלושה חודשים התלמיד מתלווה לבעל העסק כדי ללמוד אותו. לאחר שלושה חודשים התלמיד מגיש תכנית פעולה שמבוססת על הדברים שהוא למד. המטרה היא להראות לתלמידים שעולם התעסוקה הוא רחב, ושיש תחומים רבים שאפשר להשתלב בהם.

בנוסף, בשכבה ט' הילדים יוצאים לרכיבה על סוסים. במסגרת הרכיבה הם עובדים על תקשורת בין-אישית על עבודת צוות, על קבלת סמכות, על עצמם... כל הדברים שאי אפשר להסתדר בלעדיהם במאה ה-21. יש גם עבודות חקר שמלמדות את התלמידים לחקור, להכין פרזנטציות ולהציג אותן. יש לנו קבוצת שטח שבמסגרתה חברי הקבוצה יוצאים אחת לשבועיים לסיור קצר בשטח ולקראת סוף השנה משתתפים באתגר של שבוע הישרדות כדי ללמוד על עצמם וללמוד לאהוב את המדינה דרך הרגליים. יש גם גלישה על גלים, סיורים לימודיים ועוד. אנחנו מאמינים שאפשר ללמוד דברים רבים מחוץ לכיתה.

אתה נמצא בפתחה של השנה השביעית, איך אתה שומר על עצמך מפני שחיקה?

"קודם כול יש לי צוות צעיר, נמרץ, מהמם, חזק, טוב, אוהב ומסור שמעורר אצלי חדווה של עשייה וגם מאתגר אותי במקומות טובים. גם הילדים מרגשים ונוגעים בי כל פעם מחדש. אחרי שש שנים הגעתי למסקנה שאני רוצה לעצור ולראות האם אני יכול לקחת את בית הספר ואת הילדים עוד צעד קדימה. הרגשתי שהגענו להישגים יפים שקורים פה דברים טובים ושהגיע הזמן להתקדם עוד קצת. כאן נכנס החיבור לתובנות שמבחינתי מביא חשיבה מעמיקה וחדשנית שרואה את הילדים ומאמינה בחינוך".

מהו השלב הבא בעינייך?

"הייתי רוצה שיהיו יותר מענים פדגוגיים ורגשיים. החלום שלי הוא שנוכל לתת לילדים ליווי עד גיל 25. מבחינת התשתיות בית הספר צריך להלום את המאה 21 ואנחנו עדיין לא שם. נכון יש הרבה הישגים אבל יש גם הרבה עבודה.
"הייתי רוצה שבית הספר יהיה חלק חשוב בקהילה, אנחנו נמצאים בלב שכונה והיינו רוצים שהשכונה תשתמש במתקנים שבבית הספר. אז כרגע זה קורה בקטן, יש לנו מדפסת תלת ממד ומורה שמלמדת את ילדי השכונה הדפסה בתלת ממד, ויש חדר מוסיקה שפתוח אחרי צוהריים. אני אשמח אם יהיו עוד פעילויות. אנחנו גם עובדים על חיזוק האמון של ההורים במערכת, חלק מההורים הגיעו אלינו עם אכזבות גדולות ואנחנו רוצים שהמצב הזה ישתנה.

"יש לנו מתנדבים צעירים, חברֶה שעושים שירות לאומי או שנת שירות, שנכנסים לכיתות ועושים עבודה מדהימה. יש לנו חיילים מחיל האוויר שנותנים שיעורים פרטיים לתלמידים. במשך שש שנים, בימי ראשון נשים מארגון "נשות הדסה" מכינות ארוחת בוקר לתלמידים." בנוסף לכל אלה, פועלת איתנו קבוצה של אנשים מדהימים ונשים מדהימות, בעלי קריירות מצליחות שאנו מכנים אותה "החברים של זקלין". הקבוצה הזו עוזרת לנו בחשיבה, בגיוס משאבים והם בעיקר מהווים רוח גבית לבית הספר.

יפה מאוד..

"נכון, אבל צריך ואפשר לעשות עוד. אני רוצה שיותר ויותר ילדים יצאו מכאן עם תחושה שלא רק שהם יכולים להצליח בעולם הזה, הם גם יכולים לבחור לאן הם רוצים להגיע והם מסוגלים לעבוד קשה כדי להגיע לשם".